ייעוץ מקצועי ומהיר

כל מה שרצית לדעת על הגדלת חזה

הגדלת חזה הוא מהניתוחים הפלסטיים הנפוצים ביותר בישראל. הערכות מדברות על כחמשת אלפים הגדלות חזה המתבצעות בישראל בשנה. המאמר מסביר על התהליך הניתוחי ומתייחס בהרחבה לסיבוכים האפשריים.

שדיים של אישה מהווים מאז ומעולם סמל לנשיות ולפריון ומוקד משיכה מיני ואסתטי.

שיפור צורתו של שד קטן או לא מפותח נעשה ע"י השתלת תותב סיליקון. התותב הוא מעין שקית עגולה המלאה בסיליקון ג'ל או במים פיזיולוגיים.

מגע בתותב סיליקון מגלה שצמיגותו דומה לזו של שד נורמאלי. בישראל הסוג הנפוץ הוא תותב הממולא בג'ל סיליקון בעיקר בגלל התחושה הטבעית שהוא מעניק ולאחר שבטיחותו נבדקה והוא אושר לשימוש במרבית מדינות העולם.

ישנם מספר סוגים של תותבים והתאמת הסוג והגודל תעשה בפגישה עם המנתח/ת.

אופן ביצוע הניתוח

הניתוח מתבצע בהרדמה כללית. השיטה המקובלת ביותר היא לבצע חתך באורך של ‎4-5 ס"מ באזור הקפל התת-שדי ודרכה יצירת כיס מתחת לשד או מתחת לשריר החזה. לתוך הכיס הזה מוכנסת תותבת סיליקון. בהמשך סגירת החתך באמצעות תפרים וחבישת השדיים ע"י חזייה או חבישת לחץ. ניתן לבצע את הניתוח גם בחתך סביב העטרה או בחתך דרך בית השחי.

הגדלת חזה אינה הרמת חזה

נשים רבות מבלבלות בין הגדלת שדיים להרמת שדיים. שדיים קטנים ונפולים מצריכים ניתוח הרמה בנוסף לניתוח להגדלת השד. הגדלת שדיים לבד למעשה מחמירה את צניחת השדיים בעתיד כיון שעל העור והרקמות של השד להתמודד עם תוספת המשקל. ניתוח הגדלה עם הרמה ניתן לביצוע אם כי הוא מהמורכבים שבניתוחי השד והוא מקפל בתוכו את הסיבוכים של שתי הפעולות גם יחד.

מעל או מתחת לשריר?

את השתל ניתן להכניס מתחת לשד (תמונה שמאלית) או מתחת לשריר (תמונה ימנית).

הכנסת השתל מתחת לשריר שכיחה יותר הסיכון להתכווצות הקפסולה נמוך יותר השתל פחות מפריע בממוגרפיה. התוצאה האסטטית טובה יותר בנשים עם שדיים קטנים ופחות טובה בנשים העוסקות בפיתוח שרירים. הכאבים לאחר הניתוח חזקים יותר וההחלמה ממושכת יותר. כאשר מכניסים את השתל מעל השריר מתחת לרקמת השד הסיכון להתכווצות הקפסולה ולכפלים שנראים במיוחד בחלק העליון (Rippling) גדול יותר. השתל עלול להפריע לממוגרפיה ודורש זוויות צילום נוספות במקרה זה. כאשר יש מספיק רקמת שד והשתל לא גדול הכנסת השתל מתחת לשד פשוטה יותר וההחלמה קלה יותר.

איזה גודל?

חשוב לדעת למרות הלחץ החברתי לשדיים גדולים ככל שמכניסים שתל גדול יותר הסכנה לסיבוכים עולה. לא כל שתל שמתאים לאחת יכול להתאים גם לאחרת. את הגודל לכן יש לקבוע ביחד עם הרופא המנתח תוך שיקול היתרונות והחסרונות של כל צד.

הסיבוכים:

קפסולה: הסיבוך השכיח ביותר הקיים לאחר הכנסת שתל הוא יצירת קפסולה עבה בשדיים - הגורמת להרגשה כי השד נוקשה ולעתים אף מכווץ. בכל מקרה של הכנסת גוף זר לגוף נוצרת סביבו מעטפה של תאים וזו תגובה נורמאלית לגמרי. התגובה הזו היא הקפסולה.

במקרים מסוימים הקפסולה מאד עבה, פוגעת בצורה הנורמאלית של השד וגורמת לכאבים. במקרים הללו הבעיה נפתרת ע"י חיתוך הקפסולה והרחבת החלל, כמובן באמצעות ניתוח נוסף. במקרים מסוימים מומלץ עיסוי השד על מנת לרככו.

לאחרונה ישנם דיווחים על תרופה אותה יש ליטול במשך מס' חדשים לטיפול במצב זה אשר עשויה לחסוך את הצורך בניתוח נוסף. דיווחים אלו עדיין מוקדמים והזמן יגיד עד כמה אכן התרופה יעילה.

צלקות: לרב הצלקות עדינות ולא דורשות שום טיפול. עם זאת יש אנשים שהעור שלהם יוצר צלקות גסות ולעתים יש צורך בטיפולים, כהזרקת סטרואידים, חבישת סיליקון, חבישת לחץ או ניתוח לתיקון הצלקות.

דימום: הצטברות דם בכיס הדורשת ניקוז בניתוח נוסף

סרומה: הצטברות נוזלים בכיס הגורמת לנפיחות ממושכת ולעתים דורשת ניקוז.

זיהום: סיבוך מאד נדיר, אולם קיים. הטיפול הוא אנטיביוטיקה אך לעתים יש צורך בהוצאת השתל.

הפרעה בתחושה: לעתים קיימת הרגשה של חוסר תחושה או רגישות יתר של הפטמות. בדרך כלל התחושה חוזרת למצבה הקודם אולם לעתים פגיעה זו יכולה להיות תמידית.

פגיעה בתותב: קרע קטן במעטפת שתל הסיליקון ודליפה לאחר זמן. נדיר מאוד. כיום משתמשים בתותבים המלאים סיליקון צמיגי אשר אינו נוזל למרות זאת אם התגלתה דליפה (בעיקר בתותבים שהוכנסו לפני עשור ויותר) יש צורך בהחלפת התותב.

אסימטריה: הבדלים קלים בגודל השדיים הם דבר טבעי. הבדלים משמעותיים ניתן לתקן ע"י הכנסת תותבים בגדלים שונים. למרות זאת הבדלים קטנים בגלל הבדל בגודל השד ומבנה בית החזה עשויים להישאר.

תזוזת השתל: השתל עלול לזוז ממקומו בכל שלב. אם התזוזה היא קלה יתכן והדבר יהיה בלתי מרגש אך אם התזוזה היא ניכרת יתכן שיהיה צורך בניתוח מתקן.

צניחת שדיים עתידית: צניחת שדיים היא תהליך טבעי העובר על כל אישה. הגדלת שדיים אינה מונעת זאת אלא ההיפך. עם השנים השדיים יצנחו הקצב שונה בין אישה לאישה. הריון לידה והנקה או שינויים במשקל עלולים להאיץ את התופעה.

הנקה: ברב המקרים ניתן להניק לאחר ניתוח הדלת שדיים אך יתכנו מקרים שהשתל יפריע להנקה.

הפרשת חלב: תוארו מקרים של הפרשת חלב מהשד בעקבות ניתוח הגדלת חזה לרב התופעה תחלוף לבד או בעזרת טיפול תרופתי אך לעיתים הדרך היחידה להפסקת התופעה היא ע"י הוצאת השתל.

הפרעה לממוגרפיה: ממוגרפיה היא בדיקה לגילוי מקדם של סרטן שד. היא מומלצת לכל אישה מעל גיל 35 או מקדם יותר אם במשפחה נשים שחלו במחלה. שתל הסיליקון עלול להסתיר חלק מהשד ולהפריע בבדיקה דבר שלעיתים דורש זוויות צילום נוספות. במיוחד עם השתל מונח מעל לשריר (כתבה קודמת). כיום ישנם אמצעים נוספים לגילוי סרטן השד כגון: MRI או אולטרא סאונד. השתל אינו מפריע לבדיקה עצמית או ידנית ולא נמצא קשר בין הגדלת שדיים לסיכון יתר לחלות בסרטן שד.

Rippling: קמטים או גלים הנראים על פני העור במיוחד כאשר השתל נמצא מעל לשריר (כתבה קודמת)

פתיחת תפרים וחשיפה של השתל: לרב כתוצאה מזיהום אך יתכנו גם סיבות אחרות. בערך במחצית מהמקרים אין מנוס מהוצאת השתל.

סיבוכי הרדמה: כל ניתוח בהרדמה כללית טומן בחובו סיבוכים. התמותה אפילו בניתוחים פשוטים מוערכת בכ- 1/30,000-50,000. יש שאומרים שהסיכון קטן מהסיכון למות בתאונת דרכים מאידך אם את לא רוצה לקחת שום סיכון, עדיף לא לעבור שום ניתוח.

 

 

פרסום ראשון :18/06/2006 15:59:09
עדכון אחרון :21/02/2018 15:57:48